התחזות במהלך השואה היא תופעה שהייתה מצויה בקרב גברים ונשים כאחד. על האישה היהודייה נגזר גורל זהה לגורלם של גברים וילדים – כולם נועדו להשמדה בדרכים שונות. נשים לא מעטות עברו לצד הארי וניסו להשיל את זהותן המקורית במטרה להינצל מידי הנאצים. ההתחזות הייתה משימה מורכבת ומסוכנת שדרשה מיומנויות שונות, ולא כולם הצליחו במשימה. הסוציולוג אריה טרטקובר אפיין – במחקרו על עזרה והצלה בימי השואה – את ההצלה בזמן מלחמה. הוא הבחין בין עזרה בזמן שגרה לבין עזרה בזמן מלחמה, כאשר השנייה היא בעלת אופי המוני וחמור בהשוואה לראשונה.

עזרה תחת מלחמה מחייבת נקיטת דרכים מיוחדות ההולמות את האופי של מלחמה, ולא די להגיש עזרה סתם. במקרים אלה נדרשת פעילות מסוגים שונים: מתן עזרה לאנשים בדרכים חשאיות; הברחתם לחוץ לארץ; הנפקת תעודות – אמיתיות או מזויפות – העשויות להצילם; הצלה בדרכי שוחד או תוך משא ומתן עם נוגשׂ; ודאגה להתערבות מן החוץ, אם מטעם הממשלות השונות ואם מטעם מוסדות בינלאומיים.

לעומתו, הבחין דן מכמן בין פעולות הצלה לפעולות עזרה. לעיתים, הייתה עזרה רֶאשית ובסיס לפעולות וניסיונות הצלה, אך באופן עקרוני היא יכולה להיות גם מנוגדת להצלה. פעולות עזרה בוצעו בכל הדורות, והן היו עניין של מסורת, ולשם ביצוען לא נדרשו גופים וגישות שונים מהמקובל. אולם לשם פעולות הצלה היה צורך בקביעת מדיניות, ניתוח מצב וקביעת יעדים למשימה. לדידו, עזרה יכולה להיות בסיס הנותן מרחב תמרון לפיתוח פעולות הצלה.

"אחים לצרה" – סיוע ליהודים במשימת ההתחזות בשואה

מעורבותן של הנשים בפעילויות כלכליות וחברתיות בפולין לפני המלחמה, העניקה להן יתרונות רבים, וביניהם את היכולת להיעזר במכרים. קשרי עסקים קודמים, לקוחות, חברים ושכנים סייעו במעבר לצד הארי. חלק ניכר מאלה שברחו, הסתייעו במשפחותיהם שדחפו אותם לעבור לצד הארי. היו משפחות שהתחננו בפני ילדיהם שיברחו והן הקצו את משאביהם לשם הצלת הילד. העזרה שיהודים קיבלו במעבר כללה: מקום לינה, קבלת אוכל, עזרה בהנפקת מסמכים או עזרה במציאת תעסוקה.

אפרים דקל עסק בהצלת ילדים ותיאר בספרו מקרים שבהם אימהות נוצריות גילו חמלה כלפי ילדים יהודים. רבים הם הסיפורים על ילדים שחיו תחת זהות נוצרית במנזרים ולמדו את תפילות הנוצרים כדי להסוות את זהותם. תודות לאצילות נפשן של אימהות יכלו ילדים יהודים לחסות בצלן תחת זהות שאולה. נשים אלה גילו אמפתיה כלפיהם; הן הזכירו לילדים שהם יהודים והדגישו שבסיום המלחמה יוחזרו לחיק עמם ודתם. 

יהודים רבים ביקשו את עזרתם וחסותם של מכרים פולנים בערים או בכפרים. ביניהם היו תושבי ערים גדולות, עיירות קטנות וגם תושבי כפרים. היו יהודים בעלי זהות יהודית חזקה ואף על פי כן היו להם חברים לא יהודים. חלק הארי של העוברים קיבל עזרה במחתרת מיחידים שאינם יהודים, ומעטים קיבלו עזרה גם מארגונים נוצריים שהתמסרו להצלת יהודים. מבין השורדים היו כאלה שבזכות קשרים בין-אישיים עם לא-יהודים למדו על מקומות מסתור בצד הארי. הידע לגבי זה הושג על ידי צמיחה של שוק שחור בזיוף מסמכים, למרות שלא כולם תכננו ליצור לעצמם זהות חדשה.                                                                      

פולנים הושיטו עזרה ליהודים הנרדפים גם בתור יחידים וגם בצורה מאורגנת. העזרה המאורגנת ניתנה בעיקר בידי הוועדה לעזרת היהודים, שנודעה בכינויה המחתרתי ז'גוטה. ז'גוטה עמדה בקשרים גם עם נציגי המחתרת היהודית שפעלו בצד הארי. הוועדה סיפקה אלפי תעודות מזויפות, עזרה ליהודים רבים במציאת מקומות מסתור, העניקה תמיכה כספית לכ־4,000 היהודים המסתתרים ואפשרה למאות ילדים יהודים להסתתר במנזרים. נעשו גם ניסיונות להושיט סיוע לאסירים יהודים בכמה מחנות עבודה על אדמת פולין.

נשים ביחס לגברים קיבלו יותר עזרה מאחרים, הן פעלו פחות באופן עצמאי וגויסו על ידי ארגונים יהודיים. משום כך הן היו נתונות בסיכון גדול יותר מאשר גברים. נשים הצטרפו לקבוצות, הן היו בקשר טוב יותר עם אחרים בזמן המעבר, ולכן מתקבל על הדעת שהן קיבלו עזרה גדולה יותר מאחרים.

"אהבה מתקנת את השורה" – מערכות יחסים רומנטיות כסיוע לנשים בהתחזותן

גורם נוסף שאעסוק בו במסגרת הדיון על הסיוע במשימת ההתחזות, הוא ייחודי בעיניי לאוכלוסיית הנשים. מחד, קשה להתייחס אליו כאל שאר הגורמים הואיל ולא כלל בתוכו חיים תחת זהות בדויה תוך הכחשת הזהות הקודמת. מאידך, הוא התבסס על עזרה חיצונית וצביונו היה שונה מהעזרה החיצונית הרגילה.                                                            

אישה הייתה בסכנה גדולה יותר מאשר הגבר, כי לא היה מי שיגן עליה. לכן נשים רבות שאיבדו את בן זוגן היו נצמדות לגבר בודד, ומחפשות הגנה בזרועותיו הגבריות. נשים לא מעטות יצרו קשרים רומנטיים עם גברים לא־יהודים. קשרים אלה התאפיינו בהיררכיה, אולם בדרך כלל הם התאפיינו בחום, בחיבה ובאהבה הדדית. בקשרים אלה היה ממד מדומה, ולמערכות היחסים הללו התלווה אופי בדיוני במובן מסוים הואיל והיה לו אינטרס ברור – הצלה מידי הנאצים.

סיפורה של פניה גוטספלד־הלר משמש עדות חיה למקרה שכזה. היא ניצלה תודות להיכרות שהייתה בינה לבין צעיר פולני. הפולני התאהב בה והציל את משפחתה תוך מציאת מקום מחבוא ואספקת מזון. למרות אי־השוויון המהותי לא הייתה כפייה ביחסיהם. פגישותיהם של פניה ויאן היו מלאות חיבה, ואהבתם ריככה את השפעת הזוועות שמסביב.

ככלל, היה בכוחם של קשרים אישיים לשפר את מצב הרוח שהיה ירוד בקרב היהודים שחיו שלא כחוק בצד הארי. מינה קיזלשטיין קשרה קשרים חמים עם ארתור שאדה. קשרי האהבה שלהם התבססו על כבוד וחיבה הדדיים. בסיועו של ארתור השתפר מצב רוחה של מינה והוא שימש לה למגן ומחסה.                                                                                           

מערכת יחסים נוספת הייתה של סנדרה בראנד, שחיה בצד הארי תחת זהות פולנית. היה לה לאותה צעירה רומן ממושך עם רולף פשל, קצין גרמני שהיה חוקר במטה של משטרת הפלילים. היא עבדה בתור מתורגמנית מפולנית לגרמנית ותפקידה הוביל אותה לעמדת כוח. בלי לחשוף את זהותה היא ניצלה את ההזדמנויות שנקרו לה בזכות הגישה לגטו, וסייעה לרבים מיושבי הגטו לעבור לצד הארי. פרשיית האהבה של סנדרה עזרה לה להתגבר במידה מסוימת על פחדיה והסבה לה אושר רב.

יחסים בין גברים לנשים באו לידי ביטוי גם בקרב אלה ששהו ביערות. רוב הנשים הבינו שסיכוייהן קלושים להבטיח לעצמן מקלט בטוח בהיותן לבדן. קשר עם גבר "מתאים" היה יכול להקל על האישה את הבריחה מהגטו למקום מבטחים ולגונן עליה מפני חוויות קשות וסכנת מוות. הגברים שיכלו לסייע להן היו בדרך כלל בחורים בעלי תושייה וממעמד נמוך. כיוון שהיה ביכולתם להעניק ביטחון מסוים, היה להם את החופש לבחור בבת זוג כראות עיניהם.

כפי שעולה מתוך הסיפורים המגוונים על יחסים בין גברים לנשים, ניתן לראות כי בדרכים מורכבות היה בחוויית המיניות והאהבה לשנות את חייו של כל אחד מבני הזוג. הגברים באופן טבעי ובהתבסס על מבנים חברתיים היו מצויים בעמדות כוח ביחס לנשים, בייחוד בחברה פטריארכלית כמו גרמניה של אותם הימים. דרכו של עולם הוא שהגבר מבקש את ידה של אישה ומחזר אחרי ליבה. דרך זו, כפי שאפשר להיווכח מתוך עדויות הניצולות, באה לידי ביטוי לא פעם בין נשים יהודיות לגברים לא־יהודים והביאה ליצירת קשרים רומנטיים ביניהם. נוסף על מעמדם של הגברים ותפקודם במערך הלוחם, גברה בהם היכולת להגן על הנשים היהודיות ולמצוא להן חוף מבטחים.

עיסוק בשואה כרוך בניסיון לשחזר עבר טרגי ומלנכולי. גבורתם של היהודים הייתה גדולה וסבלם היה גדול אף יותר. אך מבעד לחיים רוויי האימה, לניכור האנושי והחברתי העז שחוו אלה שהיו שם ולבדידות שערערה את איזונם הפנימי, אפשר להיווכח כי היו גם גילויי אנושיות בתוך סערת הטירוף והרצח הבלתי־נתפסים: סיפורים על גברים לא־יהודים שקשרו קשרים עם נשים יהודיות וסייעו להן בהתמודדות מול הצורר הנאצי; יחידים שעזרו ליהודים תוך סיכון חייהם; ארגונים שנחלצו לעזרת היהודים וגיבשו תכניות הצלה מסודרות; אימהות שמסרו נפשן לשם הצלת ילדים; מושיטי יד ומכניסי אורחים שהגישו עזרה ולוּ הקטנה ביותר. ואף אם לא היה בעזרה זו כדי להציל את היהודים, הייתה בה מידה רבה של אנושיות, חמלה וטוב לב. 

 

מודעות פרסומת