בשנת 2010 הייתה ארגנטינה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שאישרה נישואים אזרחיים לזוגות גאים. אישור זה היווה את יריית הפתיחה ליישום חוקים דומים במדינות נוספות באזור, ואף סימן את תחילתו של תהליך ליברלי בקרב הכנסייה הקתולית בכל הנוגע לקהילה הגאה וזכויותיה. מה בין ארגנטינה וישראל, עד כמה פוליטיקה קובעת זכויות והאם יש סיכוי לראות שינוי דומה גם אצלנו?

״זכויות הקהילה הגאה הן זכויות אדם״, אמרה הילארי קלינטון ביום השנה לכינון האמנה לזכויות האדם של האו"ם בשנת 2011, עת הייתה מזכירת המדינה של ארצות הברית. זו הייתה האמירה המתוקשרת ביותר שקשרה בין זכויות אדם לזכויות הקהילה הגאה. במשך עשרות שנים, פעילים לזכויות הקהילה הגאה מאמריקה הלטינית נתלו בלגיטימציה של נורמות זכויות האדם ובתמיכה של ארגונים המעוניינים לקדמם. עם כינון הדמוקרטיה בארגנטינה מחדש בשנות ה-80, מחוקקים נפתחו באופן מיוחד לאפשרות של הגנה על זכויות אדם עבור הקהילה הגאה.

בשנת 2006, קבוצות של פעילים לזכויות הקהילה הגאה ניסחו את עקרונות יוגיאקרטא (Yogyakarta), שנועדו לתת תוקף לחוקים בנושא זכויות אדם בין-לאומיים, גם עבור נטייה מינית וזהות מגדרית. ביוני 2011, מועצת זכויות האדם של האו״ם אימצה את ההצהרה הבין-לאומית הראשונה המגנה אלימות ואפליה כנגד הקהילה הגאה. בכך, החל תהליך של תיעוד הפרות בנושא זכויות-אדם על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית.

לאחר שאישרה ספרד נישואים גאים בשנת 2005, פותחה שם תכנית לאומית שהדגישה את נושא זכויות האדם וקידום הדמוקרטיה באמריקה הלטינית. צמיחת הדמוקרטיה הספרדית, יחד עם העניין ההיסטורי שלה באמריקה הלטינית, הפנתה את הזרקור לקידום זכויות האדם מעבר לים. הקמפיין, תחת הסלוגן ״אנו רוצים את אותן הזכויות עם אותו השם״, לקוח מהקמפיין שניהלו הפעילים בספרד מספר שנים קודם לכן. כעת, המטרה הייתה לאפשר למקביליהם הארגנטינאים, לקבל את אותן הזכויות להן זכו הספרדים רק חמש שנים קודם.

שני הארגונים הגאים הגדולים ביותר בספרד נרתמו לגיוס משאבים על מנת לקדם נישואים גאים גם בארגנטינה. FT, ארגון ללא מטרות רווח, גייס כספים בספרד בכדי להעבירם לקבוצות לטינות-אמריקניות עבור הפיתוח שלהן. The Spanish State Federation of Gays, Lesbians, Trans and Bisexuals, המשמש כמטרייה של ארגונים גאים, התמקד בהפצת המודל הספרדי של שיווין הזכויות לקהילה הגאה דרך ייעוץ אסטרטגי באמריקה-הלטינית במימון הממשלה הספרדית. כחלק מהייעוץ, למדו פעילים גאים מקומיים כיצד למשוך את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות החשובים במדינה.

1.jpg

הפעילים הספרדים מסגרו את הקמפיין כמאבק לזכויות-אדם, וזאת מתוך ידיעה שהקשר התרבותי-חברתי בין ספרד וארגנטינה הוביל ליישום נורמות בנושא זכויות אדם בארגנטינה בעבר – בעיקר מאז כינון הדמוקרטיה מחדש בשנת 1983; הדמוקרטיה הובילה ארגונים ואזרחים בארגנטינה להיות פתוחים לנורמות חדשות. המסגרת הזו הובילה לקואליציה אזרחית של 73 ארגונים מקומיים בארגנטינה שחתמו על הצהרה לאומית לשוויון מגדרי וזכויות. הפעילים הגאים חיפשו בעלי-ברית מקומיים שיוכלו לעזור להם, ופנו למחוקקים סוציאליסטים על-מנת לנסח טיוטה לחוק. היריבה הגדולה למאבק הייתה הכנסייה הקתולית, שעל אף כוחה הדתי הגדול בארגנטינה, לא הייתה לה מפלגה מייצגת. הכנסייה, והעומד בראשה – הקרדינל חורחה ברגוגליו, לימים האפיפיור פרנסיסקוס – ניהלו מסע צלב נגד החוק. במסגרתו, שיגר הקרדינל מכתב לנזירות ובו טען שהחוק הוא כלי הרס לתכניתו של האל. התקשורת פרסמה את המכתב והציגה אותו כהוכחה לעמדתה הקיצונית של הכנסייה בנושא נישואים גאים.

יחד עם זאת, החלו להישמע קולות יוצאי דופן מבין אנשי הכנסייה הקתולית בארגנטינה, שתמכו בשוויון זכויות תחת הסלוגן ״האמונה אומרת ׳כן׳ לנישואים עבור זוגות חד-מיניים״. תמיכה זו דחקה אף יותר במחוקקים לדון את החוק לכף זכות. בעת ההיא, פעילים ספרדים גאים החלו להפעיל לחץ גם על מערכת המשפט בידיעה שעם כינון החוקה הדמוקרטית בארגנטינה בשנות ה-80 ומגפת האיידס, משפטנים במדינה היו פתוחים לאפשרות של הגנה על זכויות אדם עבור הקהילה הגאה. הפעילים ביקשו מזוגות חד-מיניים לנסות להירשם כנשואים, ולאחר שאלו נדחו, הגישו עתירה בנושא.

שבועיים לפני ההצבעה האחרונה על החוק בסנאט, דווח כי בית המשפט העליון מוכן להכריע בנושא סעיפים 172 ו-188 של הקוד האזרחי, שמנעו מזוגות גאים להתחתן. שבועיים לאחר מכן, ב-15 ביולי, הסנאט אישר את החוק ברוב של 33 לעומת 27 מתנגדים. מאז אושר, לא היו קבוצות פוליטיות או דתיות שניסו לבטלו, ומידת קבלת זכויות הקהילה הגאה בקרב הציבור בארגנטינה גדלה. בבחירות לנשיאות בשנת 2015, כל המועמדים הביעו את תמיכתם בנישואים גאים, כולל אלו שהצביעו נגד החוק ב-2010. מאז אישור החוק בארגנטינה, גם מדינות באזור כמו אורוגוואי, ברזיל, קולומביה ומקסיקו, אישרו נישואים אזרחיים לזוגות גאים.

 

2.jpg

 

רבים נוטים לייחס את ההצלחה של הקמפיין למען נישואים חד מיניים בארגנטינה דווקא לנשיאה דאז דה-קירשנר. דה-קירשנר נבחרה לראשונה לנשיאות בשנת 2007 והייתה האישה הראשונה בתפקיד הזה בארגנטינה. היא החליפה את בעלה, נסטור קירשנר, שכיהן כנשיא ארגנטינה משנת  2003. נסטור קירשנר נחשב לנשיא ששיקם את ארגנטינה לאחר ההתרסקות הכלכלית במדינה בשנת 2001, בין היתר באמצעות הורדה של ערך המטבע ב-75 אחוז. דבר זה סלל את דרכה של בואנוס-איירס בדרך להפיכתה ל״מכה של ההומואים״ – תואר שהוחזק זמן רב על ידי העיר הברזילאית ריו דה-ז׳נרו. התעוררות השוק הגאה הובילה לעליה בכוח הפוליטי של הקהילה הגאה, תחת ממשלתו של נסטור קירשנר, אשר הציג אג׳נדה של ״צדק חברתי״, שכללה בין היתר, ערוץ תקשורת פתוח עם ארגונים אזרחיים וחברתיים. במסגרתה, הזמין שר הפנים דאז, אניבל פרננדז, את ראשי הארגון הגאה הוותיק ביותר מדינה, Comunidad Homosexual Argentina, על מנת לדון בזכויות עבור הקהילה. השר פרננדז היה ידוע כבן-ברית חשוב של הקהילה הגאה, ובהמשך היה גם גורם משפיע בעיצוב דעתה של דה-קירשנר בנושא.

בשנת 2005 הכריזה דה-קירשנר, בטרם היותה נשיאה, על תמיכתה באיחוד אזרחי בלבד לזוגות גאים ולא בשוויון זכויות מלא. באוגוסט 2007, בעיצומו של קמפיין הבחירות, הצהירה בתקשורת כי בכוונתה לתת חשיבות גבוהה לנושא זכויות האדם בממשלתה. לאחר שנבחרה לנשיאות, מינתה דה-קירשנר את פרננדז לשר המשפטים. בפגישות שהתקיימו בין השר ובין פעילים גאים, הוא הדגיש בפניהם כי הנשיאה טרם נקטה עמדה ברורה בנושא, וביקש מהם לערוך סקר דעת קהל בסוגיה. תוצאות הסקר הראו תמיכה גבוהה בקרב הציבור לנישואים גאים, אך הנשיאה נשארה ניטרלית עד שנת 2009, עת החל הנושא לתפוס מקום מרכזי בסדר-היום. בשנת 2010, הצהיר הנשיא לשעבר קירשנר לראשונה באופן פומבי על תמיכתו האישית בנישואים גאים.כנשיא לשעבר ובעלה של הנשיאה הנוכחית, קירשנר היה שחקן מפתח בהחלטות הפרלמנט. לאחר הריאיון, מנהיג מפלגתה של הנשיאה בבית התחתון, אגוסטין רוסי, הצהיר כי המפלגה תתמוך בחוק כשיעלה להצבעה.

ב-15 באפריל 2010 הביעה לראשונה דה-קירשנר את תמיכתה בחוק הנישואים הגאים. כדי להבין מה גרם לה לשנות את דעתה, נצטרך לחזור שנה אחת לאחור. בשנת 2009 איבדה דה-קירשנר את הרוב בפרלמנט לאחר בחירות האמצע, והחלה להסתכל אל עבר קמפיין הבחירות של שנת 2011. בשבועון הלונדוני ״אקונומיסט״ נכתב: ״הקירשנרים חיפשו חוק שנוי במחלוקת שהם יוכלו להיאחז בו, בכדי להראות את כוחה של הממשלה, והתפשרו על נישואים גאים. הנושא יאחד את מחנה השמאל ויאפשר להם לעשות דמוניזציה למתנגדים למהלך – בייחוד הכנסייה הקתולית״. פעילים גאים טענו כי הסיבה שדה-קירשנר החליטה לתמוך בנישואים חד-מיניים היה הרצון שלה לשפר את מעמדה לקראת הבחירות, באמצעות קריצה למצביעים העירוניים והמלומדים. לאחר שסקרי דעת קהל הראו שהציבור בעד נישואים גאים, הבינה דה-קירשנר כי תמיכה בנושא תאפשר לה למתג עצמה מחדש כלוחמת צדק-חברתי בעיני הקהילה האזרחית. ככל הנראה, היו אלו גם צעדים משמעותיים בתחום המשפטי בנושא, שדחפו אותה לתמיכה.

דה-קירשנר הציבה לעצמה יעד מרכזי: זכייה מחדש בבחירות לנשיאות ב-2011. יעד משנה היה החזרת הכוח לממשלה. היא עודדה חברים במפלגתה לתמוך בחוק, והדגישה כי הותרת גורלם של המיעוטים בידיו של הרוב הינו אקט שלא מתאים לחברה דמוקרטית. בנוסף, השתמשה בתמיכה בחוק גם על מנת לבקר את המתנגדים לו: הכנסייה הקתולית בראשות הקרדינל ברגוגליו. בתגובה להתבטאויותיו נגד הקהילה הגאה, אמרה דה-קירשנר ש״זה מדאיג מאוד לשמוע התבטאויות על כך שהחוק הוא בגדר מתקפה על תכניתו של אלוהים ופרויקט של השטן, דברים שמזכירים את ימי הביניים או את האינקוויזיציה״. יריביה הפוליטיים טענו שזכויות הקהילה הגאה אינן מעניינות אותה, שכן הנשיאה ובעלה מעולם לא הביעו תמיכה חד-משמעית בקהילה הגאה, ואף לא העלו את הנושא בבחירות 2007.

לאחר שהחוק עבר ברוב בקונגרס, ב-15 ביולי 2010, העניקו פעילים גאים את הקרדיט לניצחונם לנשיאה, שהפכה לדמות מרכזית במצעד הגאווה שהתקיים בבואנוס-איירס בחודש נובמבר של אותה השנה. בנאום שנשאה דה-קירשנר בטקס החתימה על החוק, ב-21 ביולי 2010, קישרה את המאבק למען זכויות הקהילה הגאה בארגנטינה, למאבק של קבוצות אחרות שהופלו בעבר. בבחירות שנערכו ב-23 באוקטובר 2011 זכתה דה-קירשנר בתמיכה הגבוהה ביותר בקרב הקולות הצעירים בין גילאי 30-44, עם 54.6 אחוזי תמיכה. בכך, למעשה, השיגה דה-קירשנר את שני היעדים שלה – להיבחר שוב לנשיאות ולהוכיח את כוחו של הפרלמנט.

 

3.jpg

הסיפור של ארגנטינה עשוי אולי לעורר תקווה לכך שגם אצלנו יאשרו ביום מן הימים נישואים אזרחיים או אפילו נישואים גאים; ישראל וארגנטינה שתיהן בעלות נוכחות גבוהה של הדת, מה שיוצר באופן אוטומטי קו דמיון ברור. אותה נוכחות דתית היא זו שבאופן הגיוני תמנע צעד ליברלי שכזה אל עבר שוויון זכויות לקהילה הגאה. גם כאן בישראל, ישנם פעילים ופעילות להט"בים, אשר דוחפים אל עבר שינוי. ניסיונותיהם החוזרים ונשנים עולים בתוהו בעקבות הרכב הקואליציה הנוכחי. אם כך, בידיו של מי המנדט לחולל כאן שינוי אמתי?

על אף שלפעילים הספרדים היה תפקיד בלתי מבוטל בדחיפת החוק, התמיכה הגדולה הגיעה לבסוף ממקבלי ההחלטות בארגנטינה והנשיאה בראשם. אין להתעלם מכך שהמניע המרכזי לבחירתה של הנשיאה לתמוך בנישואים הגאים היה רצון להשיג יעדים פוליטיים – השבת הכוח לממשלה לאחר איבוד הרוב בקואליציה בבחירות אמצע-הקדנציה, והרצון למשוך את קולות הצעירים לקראת הבחירות ב-2011. עד שצצו אותם יעדים, נושא הקהילה הגאה לא העסיק את הנשיאה כלל, והיא סירבה לתמוך באופן פומבי בנישואים גאים בארגנטינה. לפיכך, התקווה לשינוי טמונה בהרכב הקואליציה ובזהותם של הפוליטיקאים. גם אם יושקעו מיליוני שקלים על-ידי בעלי אינטרסים בקמפיין לקידום נישואים חד-מיניים, לבסוף מקבלי ההחלטות במדינה, אשר מונעים משיקולים פוליטיים בבחירותיהם, יהוו שומרי סף אשר יחליטו האם לאמץ את הנורמות העומדות בפתחם – רק אם אלו ישרתו עבורם אינטרסים פוליטיים ואישיים.

מודעות פרסומת