בשנת 41 לספירה התרחשה אחת הדרמות הגדולות בהיסטוריה הרומית. הקיסר גאיוס קליגולה – שהמיט על האימפריה ארבע שנים קשות, בשל אופי שלטונו הרודני, האכזרי והבלתי צפוי – נרצח על ידי מספר קצינים וחיילים של המשמר הפרטוריאני, בראשותו של קאסיוס כייריאה. בנקודה זו ראוי לציין כי המשמר הפרטוריאני, כוח האבטחה המובחר שהיה אמון על שמירת חייהם של הקיסרים, הפך עם השנים לגורם משפיע ואף מסוכן בפוליטיקה הרומית, בשל רצונו לעצב את השלטון כראות עיניו. מכל מקום, אותם קושרים, שהתנפלו על הקיסר הצעיר והמטורף בדרכו מהתיאטרון אל הארמון ודקרו אותו בכל חלקי גופו, לא הסתפקו בסילוקו מהזירה; הם דאגו לרצוח גם את אשתו, קייסוניה, ובתו כדי למנוע את המשך קיומה של הקיסרות כשיטת ממשל, כאשר נראה היה שמטרתם היא השבת הרפובליקה על כנה.

אולם, בשעה שהעיר רומא נכנסה למצב חירום ולכאוס מוחלט בעקבות רצח הקיסר, חייל מהמשמר הפרטוריאני הבחין בקלאודיוס, דודו של קליגולה, כשהוא מסתתר מאחורי וילון בארמון מחשש לחייו. אותו חייל, יחד עם חבריו, נשאו את קלאודיוס אל מחנה המשמר, שם הוחלט להישבע לו אמונים, תוך הבטחה של האחרון לפיה כל אחד מהחיילים יזכה ב-15 אלף ססטרקים – מטבעות הזהב שהיו נהוגים ברומא באותה עת. בכך בא הקץ על הקיסרות של השושלת היולית ברומא – שהחלה בתקופת יוליוס קיסר – והחל עידן הקיסרות של השושלת הקלאודית, על אף שנהוג לראותן כשתי שושלות מאוחדות.

caligula.jpg

(בתמונה: הקיסר גאיוס קליגולה. ארבע שנים של שלטון מפלצתי)

עלייתו של קלאודיוס לשלטון, בהיותו בן 50, לא התקבלה כמובנת מאליה, בלשון המעטה. בשנת 10 לפני הספירה נולד קלאודיוס בעיר לוגדונום (ליון של היום) כבנם של דרוסוס, שהיה מצביא בעל שם ואדם אהוד, ואנטוניה, שהייתה אחייניתו של אוגוסטוס. מאז ילדותו סבל קלאודיוס ממוגבלות פיזית, שהתקבלה בשאט נפש על ידי רוב משפחתו המיוחסת, אשר ראתה בו גורם המשחיר את פניה. למרות שעל פי מקורות רבים נראה שקלאודיוס היה אדם בעל יכולות שכליות ואינטלקטואליות גבוהות, הוא נתפס כאדם שלא מסוגל למלא תפקידים – מדיניים בפרט וציבוריים בכלל. מקורות עתיקים, שבחנו את שלטונו של קלאודיוס, טענו כי זה נוהל על ידי אנשי המשמר הפרטוריאני, עבדיו ונשותיו. יתרה מזאת, קלאודיוס אופיין על ידם כבעל תאוות בלתי נשלטות (בעיקר בתחום הקולינארי), נוסף על נכותו הפיזית.

קלאודיוס הצעיר גדל בצילם של אחיו גרמניקוס וליווילה, אשר היו גדולים ממנו בחמש שנים ובשלוש שנים בהתאמה. גרמניקוס היה מצביא פנומנאלי, ודמות שנתפסה בעיני הציבור ככזו שראויה להוביל את רומא בעתיד. אולם, בניגוד לדמותו הנערצת של אחיו הגדול, היה קלאודיוס ילד מוגבל מאוד במישור הפיזי. לדבריו של ההיסטוריון משה עמית, סבל קלאודיוס מחולשה חמורה ברגליו, מרעד תמידי בראשו ומפליטת רוק מפיו. עם זאת, על אף הסממנים הפיזיים, נראה כי המחלה – שיתוק מוחין או שיתוק ילדים – שממנה סבל, לא השאירה חותם משמעותי על יכולותיו השכליות.

משפחתו של קלאודיוס לא ביצעה הבחנה בין גופו לבין שכלו והתייחסה אליו כאל יצור נחות ובזוי בהגדרה. לדבריו של ההיסטוריון העתיק סווטוניוס, אנטוניה התייחסה אל קלאודיוס כאל "מפלצת אדם; מלאכה שהטבע רק החל בה, אך לא השלים אותה". כמו כן, בנה שימש בעיניה כאב-טיפוס לדמות האדם הטיפש, שכן כאשר הוכיחה אדם על טמטומו, טענה כי הוא גרוע יותר מקלאודיוס; ליוויה, סבתו של קלאודיוס, אף לא מצאה לנכון לפנות אליו בדברים, וכאשר חפצה בכך עשתה זאת באמצעות שליחים. גם ליווילה, אחותו, לא נמנעה מלהטיח בו עלבונות, שכן כאשר שמעה נבואה בדבר מלכותו העתידית של קלאודיוס, היא קיללה בקול רם את הגורל שהתאכזר כך לעם הרומי.

חרף היחס המזלזל שהיה מנת חלקו של קלאודיוס, הוא זכה לחינוך רציני והצטיין בלימודיו, ואחד המורים המפורסמים ביותר שלו היה ההיסטוריון ליוויוס. נראה שחשיפתו של קלאודיוס הצעיר להיסטוריון בקנה מידה כזה עודדה אותו לעסוק בעצמו בכתיבת חיבורים היסטוריים; כך, למשל, כתב חיבור על אודות מלחמת האזרחים של שנת 48 לפני הספירה – שבסופה עלה יוליוס קיסר לשלטון ברומא, לאחר מאבק ממושך אל מול הסנאט – ו-41 כרכים שעסקו בכל אחת משנות שלטונו של אוגוסטוס, בין השנים 27 לפני הספירה ו-14 לספירה. אולם, לטענת חלק מהחוקרים קלאודיוס עסק בהיסטוריה לא רק בשל חשיפתו לליוויוס, אלא גם בשל ייאושו מהשגת דריסת רגל בפוליטיקה, ומתוך ניסיון "להימלט" מרומא של אותם הימים – רומא שהייתה עוינת כלפיו. קלאודיוס הבין כי אין לו סיכוי להיכנס לדפי ההיסטוריה, ולכן הוא החליט לכתוב אותה. אך זו לא התמונה כולה.

נראה שקלאודיוס עסק בלימוד גם, ואולי בעיקר, מסיבות אסטרטגיות. האחת היא ניסיון להציג עצמו כאדם שלא בוחש בפוליטיקה העכשווית, על מנת שלא ייתפס כאיום שיש להסיר, בפרט בתקופת שלטונם של טיבריוס וקליגולה שהיו בעלי ידיים קלות על ה"הדק", בשל חוסר הביטחון שממנו סבלו במהלך הקדנציה שלהם; והשנייה היא בניית השקפת עולם בנוגע לאופן בו אמור להתנהל הקיסר האולטימטיבי. ראוי לזכור שבימי חייו נחשף קלאודיוס לשלושה קיסרים – אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה – מה שהעניק לו פרספקטיבה רחבה על אופן התנהלותו של הפרינקיפט (השם הנרדף של הקיסרות). במילים אחרות, ייתכן שקלאודיוס שאף להגיע לשלטון כבר בצעירותו והוא עשה זאת בתחכום יוצא דופן, תוך הקפדה על הישארות מתחת לרדאר.

קלאודיוס

(בתמונה: סצנה מפורסמת, בה ליוויה מחבקת את אוגוסטוס, מתוך הסדרה "אני, קלאודיוס")

עם עלייתו לשלטון, כמעט ללא ניסיון קודם, יישם קלאודיוס את תוכניותיו ללא היסוס, וזאת כנראה באמצעות תהליך הלמידה וההכשרה שהעביר לעצמו עד שהקיסרות נפלה לידיו כפרי בשל. אחת ההוכחות לתחכומו של קלאודיוס נמצאת בדברי סווטוניוס שכתב כי קלאודיוס סבל מנכותו באופן משמעותי בעת שהיה נער, אך כאשר הגיע לשלטון הסימפטומים שלה החלו להיעלם. כלומר, כדי לשמור על חייו החמיר קלאודיוס באופן מאולץ את מוגבלותו, מה שסייע לו לשמור על חייו, בפרט כאשר אנשים רבים הוצאו להורג בשל חוסר נאמנותם לכאורה.

לאחר דרך החתחתים שעבר קלאודיוס, הוא עלה לשלטון לבסוף בשנת 41, כאמור. הצעד הראשון שביצע עם עלייתו לשלטון, היה הוצאתם להורג של רוצחי קליגולה. על אף שאלו לכאורה סייעו, במישרין או בעקיפין, לעלייתו שלו לשלטון, הבין קלאודיוס כי עליו לשלוח מסר ברור לקושרים פוטנציאליים עתידיים, לפיו רצח קיסר – ולא משנה עד כמה גרוע שלטונו – הוא פשע שאין עליו מחילה. עם זאת, היה על קלאודיוס להלך בין הטיפות במקרה זה, כיוון שבמקביל להרתעתם של קושרים עתידיים, היה עליו גם להוקיע את קליגולה ולהתנכר למעשיו הרעים.

קלאודיוס הכריז כי החליט להוציאם להורג, בשל העובדה שתכננו לרצוח גם אותו ובשל העובדה שרצחו אישה ותינוקת ברומא (קייסוניה ובתו התינוקת של קליגולה). כלומר, העילה הרשמית להוצאתם להורג לא הייתה רצח הקיסר עצמו, אלא סעיפים אחרים, מתוך רצון לתמרן בין האינטרסים הסותרים שלו. בכך, השיג קלאודיוס שתי מטרות – התנערות מקליגולה, ובמקביל הצהרת כוונות בנוגע ליחס כלפי רוצחי קיסר עתידיים.

במהלך תקופת שלטונו, שנמשכה כ-13 שנה, ביצע קלאודיוס פעולות רבות ומגוונות שהפכו אותו לאחד הקיסרים המשפיעים ביותר בתולדות רומא. בחרתי שלא להרחיב בנוגע לכך, אך אכתוב בקצרה שהוא ביצע רפורמות במבנה הצבא, במבנה הסנאט, בתשתיות ואף במערכת הביורוקרטית – מערכת שהחלה להתפתח משמעותית בימיו של אוגוסטוס. קלאודיוס שידרג את המערכת הביורוקרטית בכך שחיזק את כוחם של המיניסטרים – עבדים משוחררים שהיוו שכבה קבועה ומקצועית, אשר שירתה בצמוד לנושאי המשרות שהתחלפו לעיתים תכופות – מה שעורר עליו את הביקורת הידועה, לפיה השלטון היה נתון בידיהם של נשותיו ועבדיו.

אולם, מטרתו של קלאודיוס הייתה ליצור יחסי תן וקח בינו לבין העבדים המשוחררים – הם יקבלו מעמד גבוה, מתוקף היותם האנשים הקרובים ביותר לקיסר, ובתמורה יהיו נאמנים לו לחלוטין. קלאודיוס סבר, בצדק, כי במידה שאצילים רומים ימלאו את התפקידים הללו, עלולים להיווצר ניגודי אינטרסים, וקבוצות מסוימות בחברה שיפעלו במתכונת לוביסטית עלולות להפעיל מכבשי לחצים על הביורוקרטים כדי להטות את קבלת ההחלטות לטובתן.

הביקורת השנייה, כאמור, נגעה למעורבותן של נשותיו בפוליטיקה. במהלך חייו נשא קלאודיוס ארבע נשים – פלאוטיה אורגולאנילה, איליה פאיטינה, ולריה מסלינה ואגריפינה, כאשר אני אתמקד רק באגריפינה, בשל העובדה שהייתה נשואה לקלאודיוס בזמן כהונתו כקיסר, ומשום שהייתה החזקה והמשפיעה ביותר. בעת נישואיהם של השניים כל אחד מהם חבק בן מנישואים קודמים – אגריפינה הייתה אמו של לוקיוס דומיטיוס, ואילו קלאודיוס היה אביו של בריטניקוס מנישואיו הקודמים למסלינה. נראה, לכאורה, שקלאודיוס לא שם לב שבסיטואציה כזו הוא עלול לחרוץ את דינו של בנו הביולוגי ואת דינו שלו; אהבתו של קלאודיוס לאגריפינה סימאה את עיניו, ומנעה ממנו מלהבחין בכוונות הזדון שלה, וברצונה לקדם את שאיפותיה לעוצמה דרך בנה.

nero.jpg

(בתמונה: הקיסר נרון)

אגריפינה – באמצעות תמרונים פוליטיים יוצאי דופן ועל ידי הפגנת הבנה מעמיקה של הפוליטיקה ברומא ושל מוקדי הכוח – הצליחה להוביל לכך שבנה, לוקיוס דומיטיוס, קיבל את הבכורה על פני בנו הביולוגי של קלאודיוס, בריטניקוס. בשנת 54, לאחר שבישלה את תוכניתה הגדולה במשך שנים, הגיעה אגריפינה למסקנה שעליה לערוך את השולחן. היא הגישה לקלאודיוס תבשיל פטריות מורעל שהוביל למותו בייסורים, מה שהותיר את בריטניקוס כמכשול האחרון בפני עלייתו לשלטון של לוקיוס דומיטיוס. בריטניקוס חוסל על ידי אלמונים, בפקודתה של אגריפינה ובסיועו של בורוס – ראש המשמר הפרטוריאני באותם ימים – מה שסלל את הדרך לעלייתו לשלטון של לוקיוס דומיטיוס, הידוע יותר בכינויו נרון קיסר.                    

  

           

מודעות פרסומת