מודל היופי הנשי מהווה תופעה משותפת לתרבויות שונות מזה אלפי שנים. אנחנו מוצאות את עצמנו נכנעות, לעתים רבות מרצון, למודלים שונים ומשונים, כמו מחוכים, איפור ואף ניתוחים פולשניים, כדי להרגיש ״נשיות״. קשירת רגליים היא עוד מנהג שניסה לקדם מודל יופי שהיה מוכר בסין בתקופת זמן לא מבוטלת – כמעט לאורך כל התקופה הקיסרית, שנמשכה כאלף שנים (960-1911).  

רגליים כרוכות, או "רגלי לוטוס", הן שמות אקזוטיים ונעימים לתופעה שבימינו נתפסת כמזעזעת לכל הדעות. בסין של אז, רגליים קטנות היוו מודל לנשיות וארוטיקה. הבעיה היא שהרגל ה"אידיאלית" לא עלתה על אורך של כחמישה עשר סנטימטרים, שזהו גודל רגלה של ילדה ממוצעת. בכדי להתגבר על המכשול הזה בדרך ליצירת רגל מושכת במיוחד, נהוג היה לכרוך את רגלי הילדות בגילאי 4-7, באמצעות בדים משוכים בצמחים ובדם בעלי חיים, תוך שבירת כל העצמות ויצירת כף רגל קטנה ומעוותת.

הרגל זה החל לאחר שקיסר סין נדהם מרקדנית שהופיעה מולו וכרכה בעצמה את רגליה, על מנת שידמו צורת ירח, ונעלה נעליים מיוחדות בהן שובצו אבנים יקרות. מבנה זה של ״רגלי-ירח״ גורם ליציבה להשתבש ולהפעלה מוגברת של שרירי הישבן והירכיים, מה שנתפס כחושני. כבר מגיל ינקות בנות נהגו לכרוך את רגליהן על בסיס יום-יומי, כשבכל כריכה מהדקים ושוברים, ברמה אגרסיבית יותר מהפעם שלפניה, את כפות הרגליים. רק באופן זה כל עצמות כף הרגל נשברו, עד להתאמה מושלמת למודל היופי האמור. הרגליים נשארו כרוכות עד אשר כל העצמות התקבעו לכדי רגל קטנטונת ומשותקת לגמרי.

הרגליים היו מכוסות למשך כל ימי חייהן של נשים בסין, והיו מקושטות בנעליים יקרות ויפות. בתחילה, לא כל אחת זכתה לעבור את התהליך הזה, אלא אם היא השתייכה למעמד גבוה ואצילי. הסיבה לכך היא שרגלי לוטוס הגבילו באופן משמעותי את יכולתן המוטורית של נערות ונשים, מה שסימל שהן בנות מעמד גבוה ולא עובדות בשדות. כך, מנהג כריכת הרגליים הפך לסמל סטטוס של יוקרה, עושר וארוטיקה. בהמשך, בתקופת המאה ה-14, המנהג עבר גם למעמדות נמוכים יותר ואף היווה דרך למוביליות חברתית. נשים בעלות רגלי ״לוטוס הזהב״, שאורכן היה כ- 12 סנטימטרים בלבד, היו המחוזרות ביותר ונחשבו לשידוך מוצלח.

לוטוס.jpg

(בתמונה: רגלי לוטוס. רגליים קטנות, משותקות ומעוותות)

בסוף המאה ה-19, עם הגעת מיסיונרים נוצרים לסין, החלה להתפתח ביקורת חריפה כלפי רגלי הלוטוס ועלתה המודעות לסכנות הרפואיות שנשים סיניות לוקחות על עצמן בקיום מנהג זה. עם נפילת הקיסרות, בשנת 1911, כריכת הרגליים הוצאה אל מחוץ לחוק, אך נשים רבות עדיין קשרו את רגליהן, מתוך הרגל ומתוך קושי להסתגל למנטאליות החדשה. במהלך הקפיצה הגדולה קדימה (1958-1960), שהתרחשה לאחר עליית המפלגה הקומוניסטית ומאו דזה-טונג לשלטון בסין העממית, החוק נאכף ואף הענישו נשים אשר ניסו להמשיך בהרגל זה.

לנו רק נותר לתהות האם יום יבוא וגם על הרגלי היופי שלנו בעולם המודרני יספרו יום אחד בזעזוע.

 

מודעות פרסומת