"תפוצתן של התרבויות בעולם משקפת את חלוקת הכוח. המסחר יכול ללכת בעקבות הדגל או לא, אך התרבות כמעט תמיד הולכת בעקבות הכוח" (סמואל הנטינגטון, "התנגשות הציוויליזציות").

בשנת 1991 נפל דבר בהיסטוריה העולמית. מעצמת העל, ברית המועצות, קרסה יחד עם האידיאולוגיה הקומוניסטית שעמדה בבסיסה, מה שהוביל למבול של מאמרים וספרים שנכתבו על ידי חוקרים מערביים, אשר עסקו בשאלה לאן פניו של העולם מעתה והלאה. אחד המרכזיים שבהם היה פרנסיס פוקויאמה, שכתב את המאמר "קץ ההיסטוריה", בו טען כי לאחר נפילת ברית המועצות העולם כולו יאמץ את ערכי המערב – כלומר, ליברליזציה ודמוקרטיזציה, שהתגלו כערכים מנצחים, כביכול.

כנגד טענותיו של פוקויאמה, כתב סמואל הנטינגטון את המאמר – שלימים הפך לספר – "התנגשות הציוויליזציות", בו טען כי לאחר המלחמה הקרה העולם ייחלק לציוויליזציות שונות ומגוונות שיילחמו זו בזו; כלומר, במקום הציר הפשטני של מזרח מול מערב, יחזה העולם בלחימה – קרה או ממשית – של קבוצות תרבותיות שונות על השפעה פוליטית, כלכלית, צבאית וטריטוריאלית.        

huntington.jpg

(בתמונה: סמואל הנטינגטון. השפיע רבות על חקר היחסים הבינלאומיים לאחר המלחמה הקרה)

לדבריו של הנטינגטון, אם נבחן את ההיסטוריה, מהעת העתיקה ועד ימינו, נבחין בכך שכאשר עולה כוחה של ציוויליזציה מסוימת – ברמה הצבאית, הכלכלית והטריטוריאלית – מתרחשת במקביל גם עלייה בחשיבותם של התרבות והערכים שבהם דוגלת אותה ציוויליזציה. במילים אחרות, תרבויות ואידיאולוגיות הופכות למושכות יותר, כאשר הן קשורות להצלחות חומריות ולהשפעה. הדוגמא המובהקת ביותר לאמירה זו היא האימפריה הרומית. אימפריה זו נחשבת לערש התרבות המערבית של ימינו, אשר הצליחה להפוך את העולם העתיק, שבו שלטה כמעט לחלוטין בתקופות מסוימות, לבעל ציוויליזציה אוניברסאלית אחידה.

בדומה לכך, גם הקולוניאליזם האירופי במאה ה-19, וההגמוניה האמריקאית בעולם במאה ה-20, הובילו לכך שהתרבות המערבית הייתה השלטת ברוב חלקי העולם המודרני. הדוגמא הנגדית היא, כאמור, הקומוניזם, שחווה ירידה משמעותית כאשר הוא נקשר בפיגור ובנחשלות, עד כדי כך שמבצרו – ברית המועצות – קרס בסוף שנות ה-80, מה שהוביל לקץ ההיסטוריה, לפחות על פי השקפתו של פוקויאמה.     

אולם, עם היעלמותו של הקולוניאליזם האירופי ועם שקיעתה ההולכת וגוברת של ההשפעה האמריקאית ברחבי העולם, חלה ירידה גם בחשיבותה של התרבות המערבית, כאשר במקביל חלה עלייה בחשיבותן של ציוויליזציות אחרות שאינן מערביות, כגון הסינית, ההינדית והמוסלמית – ציוויליזציות שנכון להיום מונות מיליארדי אנשים, מרבית אוכלוסיית העולם. שקיעתה של התרבות המערבית ועלייתן של התרבויות האחרות, מעוגנות גם בירידה ובעלייה בשיעורי הילודה, בהתאמה, בתרבויות הללו. בעבר, כאשר הפערים בעולם נטו במובהק לטובת המערב, כך החלו הספקות לכרסם בליבן של החברות הלא-מערביות הנחשלות, שנכנסו למשבר זהות וניסו למצוא את הדרך להצלחה כלכלית וצבאית, באמצעות זניחת התרבות המקורית – שנתפסה ככזו שלא מניבה פירות – ואימוץ התרבות המערבית המובילה.

בחלק מהמקרים החברות הללו אימצו ערכים מערביים, כגון הגדרה עצמית, ליברליזם ודמוקרטיה, אך המטרה היחידה שלהן הייתה להשתמש בכלים של המערב כדי להילחם בו; כלומר, לאמץ ערך מערבי, כגון הגדרה עצמית, ולהשתמש בו ככלי נגד השפעתו הכפויה – הישירה או העקיפה – של המערב; ובחלק מהמקרים הערכים המערביים אומצו מתוך אמונה אמיתית בכך שהדבר יסייע בקידום האוכלוסייה המקומית.

כיום, חברות לא-מערביות עוברות שינויים משמעותיים ומגיעות להישגים אדירים בכל התחומים, כגון רמת השכלה, תיעוש, אורבניזציה ויכולת צבאית וגרעינית, ומצמצמות בכך את הפערים אל מול המערב. לכן, עולים יותר ויותר קולות מתוך החברות הללו, הדורשים לשוב אל התרבות הילידית האותנטית שמתבררת ככזו שדווקא כן מסוגלת להגיע להישגים, וזאת בניגוד לתפיסות העבר. הגישה הזאת מובילה לכך שהחברות הלא-מערביות מאמצות את המודרניזציה שהתפתחה בעיקר במערב במאות ה-19-20, אך הן דוחות את המערביות כאידיאולוגיה ומעדיפות לשמר את דתן ותרבותן הייחודית.    

התופעה הזו, של עליית קולות הדורשים לשוב ולאמץ את התרבות הילידית, מכונה בפי חלק מהחוקרים "תופעת הילידות של הדור השני". במדינות לא-מערביות רבות, שחלקן נחשבו בעבר כלא-מפותחות, צעירים בעלי אמצעים היו יוצאים ללימודים במדינות מערביות וסופגים את התרבות והערכים, וכאשר היו חוזרים למדינותיהם הם היו מייסדים אוניברסיטאות בעלות צביון מקומי ששימשו את "הדור השני" – דור שהתנכר לתרבות המערב והתנגד לאליטות מ"הדור הראשון" שהתחנכו על ברכיה.

ההתנגדות הזו של הצעירים הובילה לכך שמנהיגים רבים במדינות לא-מערביות, הבינו שכדי לקבל לגיטימציה וליצור שקט תעשייתי עליהם לחזור אל המקורות התרבותיים המקומיים. אחת הדוגמאות לכך היא לי קואן-יו, אבי האומה הסינגפורית, שלמד משפטים באוניברסיטת קיימברידג', ועל אף שהיה ספוג בתרבות מערבית בשל שהותו הארוכה בבריטניה, אימץ טרם עלייתו לשלטון במדינה את השפה המנדרינית ואת תורת הקונפוציוניזם שמקורן בסין.

Lee_Kuan_Yew.jpg

(בתמונה: לי קואן-יו)

ככלל, משנות ה-80-90 חלה עלייה משמעותית במגמה של דחיית ערכי המערב ואימוץ התרבויות הילידיות, בעיקר בדמות חזרה לפונדמנטליזם אסלאמי בחברות מוסלמיות; בדמות דחייה של תרבות המערב וקידום התרבות ההינדית בהודו; ובדמות חזרה לשורשים האסיאתיים במדינות מזרח-אסיה. כאמור, חלק מהחברות הלא-מערביות אימצו את הדמוקרטיה כדי להתקרב אל תרבות המערב, מה שהוביל ליצירתו של "הפרדוקס הדמוקרטי" בחברות הללו – ממשלות פרו-מערביות שמודחות באופן דמוקרטי (בחירות) על ידי גורמים שדוגלים בחזרה לתרבות הילידית וזוכים לתמיכה מצד חלקים גדולים באוכלוסייה.

The English Defence League demonstration in Birmingham on Saturday.jpg

(בתמונה: הפגנה בבריטניה כנגד האסלאם הרדיקלי. דוגמא מובהקת להתנגשות ציוויליזציות)

עליית כוחן של הציוויליזציות הלא-מערביות, והפריחה התרבותית שחוו ביחס למערב שנמצא בנסיגה, הובילה לשינוי יסודי בפוליטיקה הבינלאומית. לאחר מלחמת העולם הראשונה וודרו וילסון האמריקאי, ז'ורז' קלמנסו הצרפתי ולויד ג'ורג' הבריטי הם אלו שניהלו את העולם – פשוטו כמשמעו – וקבעו את עתידם של אזורים ושל מדינות מסוימות בלי לשאול לדעתם של הפוליטיקאים המקומיים. אך כיום, עם התחזקותן של ציוויליזציות לא-מערביות בזירה הבינלאומית, מצב כזה, של הגמוניה מערבית מוחלטת, לא יחזור על עצמו. מה שכן עשוי להתרחש הוא יצירתן של מספר ישויות, מערביות ולא-מערביות בעלות עוצמה, שיהיו מסוגלות להפעיל כוח משותף הדומה לזה שהפעילו המנהיגים המערביים בשיאם.

למרות התחזיות הקודרות, לפחות בעיני מי שמעריץ את התרבות המערבית, יש לסייג את הדברים שנכתבו בטור זה ולומר שהמערב כנראה ימשיך להיות הציוויליזציה המובילה בעולם גם בעשורים הקרובים. אבל, וזה אבל גדול מאוד, החברה המערבית נמצאת בפיגור ביחס לחברות לא-מערביות מבחינת שיעור הילודה, ולכן האחרונות הן צעירות יותר ובעלות כוח עבודה גדול יותר לטווח ארוך. כבר כיום ניתן לראות כי דבריו של הנטינגטון מקבלים ביטוי ממשי בשטח, וזאת בשל עליית האסלאם הרדיקלי ברחבי העולם כולו ובשל עליית כוחה והשפעתה של סין, על אף הקשיים הכלכליים מהם היא סובלת. אנחנו אולי לא נחזה בשקיעתו המוחלטת של המערב ובהשתלטותן של ציוויליזציות אחרות, אבל אי-אפשר לדעת אילו שינויים היסטוריים יעמדו לנגד עיניהם של הדורות הבאים.                                     

מודעות פרסומת