כתובות האלפבית הקדומות ביותר שנתגלו עד עתה, מתוארכות לסביבות שנת 1840 לפני הספירה הנוצרית. הן נתגלו על ראש הר בסיני, באתר שנקרא היום סרביט אל חאדם, ותמונות ממנו תוכלו לראות בסרטון המצורף. הכתובות נמצאו בתוך ומסביב למכרות טורקיז באזור, שבהן עבדו כנענים בשירות המלך המצרי, אשר שלח משלחות ומימן את כריית הטורקיז בסיני.

באמצע האלף ה-19 לפני הספירה כתבו במזרח הקדום כבר יותר מאלפיים שנה, אך מערכות הכתב (הירוגליפים במצרים ויתדות בארם-נהריים) היו כתבים מסובכים בני מאות סימנים.

כל סימן בכתבים אלה יכול היה להיקרא בשלושה אופנים שונים:

  1. סימן למילת שלמה.         
  2. סימן צלילי בלבד שהמשמעות הוויזואלית שלו צריכה להישכח.
  3. סימן ממיין בו משמעות הסימן הוויזואלית נשמרת והמשמעות הווקאלית צריכה להישכח.

הללי 1.jpg

דרך אגב, כתב דומה מאד במאפייניו הסמיוטיים הוא הכתב הסיני שבו כותבים מיליונים רבים בסין עד היום.

עד עתה הניחו כל החוקרים שההמצאה הגאונית של הא"ב מוכרחה הייתה להתחולל בעולם של סופרים משכילים יודעי מצרית וכנענית ש"החליטו" ביום בהיר אחד להמציא דרך כתיבה חדשה. לטענת אותם חוקרים, את דרך הכתיבה הזו הם המציאו עבור הלשון הכנענית, וזהו האלפבית שבו אנו כותבים עד היום.

אולם, עד היום לא נמצא זכר לסופרים האלה, לשלבי המצאתם ולמיקום ההמצאה.

אני רואה כאן סיפור שונה לחלוטין, והנה עיקריו בקיצור:

  1. רוב הכתובות הראשונות שידועות לנו מופיעות בסיני סביב המכרות ובתוכם, במספר גדול מאד יחסית – מעל שלושים. המילה נקבן, "כורה" בכנענית, מופיעה במספר כתובות.
  2. מחקר מדוקדק מאד שערכתי מראה שלכל האותיות יש "אבות טיפוס" בכתובות המצריות שהיו על ההר ושייכות לאותה התקופה.
  3. צורת הכתב מוכיחה שהכותבים לא היו כותבים מקצועיים בשום כתב. לאותיות אין כיוון אחיד או גודל אחיד. ראו בתמונה למטה למשל את הכתובת על פסלו של "נעם רב-הכורים".

או לעיתים, כמו בכתובת השנייה, שתי אותיות עוקבות פונות לכוונים שונים – צורת כתיבה שאסורה לחלוטין בכתב המצרי.

אורלי 1.jpg

אורלי 2.jpg

4. חומר הגלם שלהן הם ההירוגליפים, התמונות הקטנות שמרכיבות את הכתב המצרי הוא "כתב החרטומים". אין שום סימן שהכנענים שהמציאו את הכתב ידעו לקרוא את הסימנים במצרית. להיפך, הם קראו כל תמונה בכנענית בלי שום קשר למצרית.

הללי 2.jpgוזהו סיפורן של אותיות נוספות:

אורלי 3.png

התנאים להמצאה – למה שם דווקא?

במדבר סיני נתקיימו כמה תנאים חשובים שאפשרו, לדעתי, את לידת ההמצאה:

כנענים, חלקם אנשי מקצוע ברמה גבוהה אף שאינם יודעים קרוא וכתוב בשום שפה, נמצאים בסוג של בידוד במשך מספר שבועות בכל פעם – משך התקופה שבילתה משלחת מצרית על עובדיה בסרביט אל חאדם. האזור מבודד, אין "הפרעות" והסחות דעת מן הסביבה.

האטרקציה המרכזית והיחידה מסביב היא המקדש המצרי שהולך ונבנה עבור אלת הטורקיז המצרית. במקדש כתובות רבות בכתב הציורים שבו כל הציורים, בלי שום קשר לגדלם המציאותי, מוקטנים לגודל אחיד. כך ישתמשו גם הכנענים בציורים.

הכתובות היו בולטות יותר בהשוואה להיום, ורובן בוודאי היו צבועות בשלל צבעים. חלק מהכתובות המצריות בכתב ההירוגליפי צוירו על הסלעים שליד המכרות, ולא רק במקדש עצמו.

לכורים הכנענים קשר עם המצרים, ואולי גם עם כמה כנענים שהם חלק מן המשלחת המצרית, אך ייתכן שהקשר הזה מצומצם. סביב המחנה המצרי הייתה חומה, ולא ברור אם לכורים במכרות שנמצאים בהרים מסביב למקדש, הייתה כניסה חופשית אל המקדש עצמו.

העבודה הייתה קשה ובוודאי מסוכנת. חציבת הטורקיז במנהרות העמוקות הייתה עבודה שדרשה מיומנות גבוהה בתנאים קשים. הכנענים בתקופה זו עבדו אצל המצרים (לא כעבדים) בעבודות בנייה, כרייה, גששות ושמירה, אשר דורשות מיומנויות מיוחדות שכנראה היו חסרות בכוח האדם המצרי, בפרט באזור סיני.

כל פרויקט המקדש המצרי הגדול בא למען יצירת קשר עם האלים המצריים לשם קבלת ברכתם. הכורים הכנענים ודאי הרגישו גם הם צורך עז לתקשר עם האלים שלהם. לפיכך המצאת האלפבית נולדה מתוך דחף דתי ולא מצורך אדמיניסטרטיבי!

כך נתקיימו כמה תנאים יסודיים שהובילו את הכורים (אולי "מהנדסי המכרות" של אז) להמצאה:

  1. בידוד וזמן פנוי בלי הסחות דעת של עיר או כפר.
  2. דחף דתי חזק "לדבר עם האלים", לכתוב את שמם לאלים הכנענים ולזכות כך באופן אישי בברכתם.
  3. "חומר גלם" מוכן – תמונות קטנות של ההירוגליפים המצריים מסביב שיכולות היו להיות מזוהות ואחר כך להיקרא גם במילה כנענית (לא במצרית!).
  4. לבסוף, אדם אחד או קבוצה של אנשים מבריקים מאד, שדווקא חוסר ידע של פתרונות קודמים היא שאפשרה להם מציאת פיתרון חדש לחלוטין לייצוג שפה מדוברת ע"י תמונות!

פרטים נוספים על אופן ההמצאה – בסרטון המצורף של מוזיאון ישראל, שביצע הבמאי גלעד טוקטלי, וכן במאמריי השונים ששם תמצאו ביבליוגרפיה נרחבת גם לכתביהם של חוקרים אחרים.

https://www.youtube.com/embed/54TZ8YvV6xs – קישור לסרטון של מוזיאון ישראל על תולדות האלפבית.

הנה הפניות לשלושה ממאמריה של פרופ' אורלי גולדווסר:

גולדווסר, אורלי. 2016. "האם נעמ רב נקבנ היה בין ממציאי האלפבית? – ניתוח פליאוגרפי משווה של הכתובות על פסלו וכתובות במכרות הטורקיז". בתוך:  ספר יוסף נוה, ארץ ישראל ל"ב, עורכים י. אפעל וע. מנדל . ירושלים:הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

גולדווסר, אורלי.2016. "לידת האלפבית מכתב החרטומים המצרי במדבר סיני", בתוך: קטלוג תערוכת 'פרעה בכנען', מוזיאון ישראל, ירושלים.

Goldwasser, O. 2015. "The Invention of the Alphabet: On 'Lost Papyri' and the Egyptian Alphabet", in: How did the Alphabet Come About, ed. C. Rico. Cambridge Scholars Publishing: Newcastle-Upon-Tyne.

 

.

 

 

 

מודעות פרסומת