15195916_1274428972599598_3835660186616087590_o.jpg

(בתמונה: ד"ר איה אלידע בהרצאתה בבל-ווד בר)

בעקבות ההצלחה הגדולה של אירוע "שותים היסטוריה" בשנה שעברה, הוחלט לקיים השנה אירוע דומה, אך הפעם הייתה אווירה קצת שונה וביתית יותר, ואפשר להגיד שמדובר כבר במסורת (או ריטואל, כדברי פרופ' סלוחובסקי). התכנסנו שוב בערב ירושלמי טיפוסי וקריר בבל-ווד בר החביב כדי לשמוע את המרצים הנערצים מהחוג.

ראשונה עלתה ד"ר איה אלידע, שבחדות והדיוק הייחודיים שלה ריתקה אותנו עם סיפורים על אודות נוצרים אדוקים שלמדו יידיש כדי להבין מה יהודים ריכלו עליהם מאחורי הגב. מסתבר שלא מדובר היה ברכילות בלבד, אלא במגוון של איחולים רעים וקללות, חלקם אף בסגנון הכי hardcore של HBO. היו אף יהודים, אשר לא עלה בידם להשיג תרנגול כפרות ביום כיפור, שהעבירו את חטאיהם לנוצרי רנדומלי במקום. הנוצרים בעת החדשה המוקדמת ראו בחומרה רבה כל סוג של אלימות מילולית, ואף העמידו למשפט על אקטים שכאלה. אז אפשר להבין קצת יותר למה הם לקחו קשה איזה כמה עלבונות ביידיש.

הבא בתור עלה ד"ר אלכס קרנר, שאיזן לנו את הערב אחרי ההרצאה של איה על יהדות אשכנז עם סיפורים על אודות יהדות ספרד. מסתבר שכבר במאה ה-18 הייתה וריאציה של "ערס-פואטיקה" והבחנה ברורה בין ספרדים לאשכנזים. למרות שיהודים ספרדים רבים התמזגו והתערו בסביבתם הלא-יהודית אחרי גירוש ספרד, חלקם חזרו לחיק היהדות וכמובן שהם לא ויתרו על ההבחנה הכה חשובה בינם לבין האשכנזים. בסיוריו של ד"ר קרנר בלונדון הוא גילה כי עד היום ישנו זכר להפרדה בין הקהילות (מסתבר שאת האשכנזים הושיבו על ספסלים נמוכים בבתי הכנסת הספרדים), אבל זה כאמור רק זכר; כיום הקהילות מתפללות יחד, ולא נעים לומר, אבל הספרדים אפילו תלויים באשכנזים להשלים מניין.

אירוע 2.jpg

אחרון חביב עלה ראש החוג פרופ' משה סלוחובסקי. סלוחובסקי לקח את הערב לכיוון שונה לגמרי עם הרצאה על הבחירות בארה"ב. לאחר שהציג בפנינו מגוון נתונים על חוסר האהדה לטראמפ, השאלה המתבקשת הייתה איך בכל זאת הוא זכה? ובכן, במקרה זה ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו דבר או שניים. סלוחובסקי הסביר כי בדומה למקרים שהיו בעבר, מתחת לפני השטח הלכה וגדלה טינה כלפי הקדמה והחדשנות, כלפי האליטות העירוניות, ובעיקר כלפי הממסד שבמשך זמן רב ביכר את הקדמה והאליטות והזניח את הפריפריה. טראמפ למעשה לא הבטיח משהו טוב יותר, אולם הוא שכנע את קהל בוחריו כי הוא מזדהה איתם וניגן על מיתרי הטינה שהם פיתחו (העובדה שהוא בעצם סמל האליטה העירונית העשירה היא פרט שולי בלבד, או לדברי סלוחובסקי "אסלה מזהב"). הוא הבטיח להם לחזור לימים אוטופיים בהם היה להם טוב יותר ושבהם הם חשו חשובים יותר, אך כמובן שזה לא מציאותי לחזור לימים שכאלה. לטענתו של סלוחובסקי, לא היו מעולם בחירות בארה"ב בהם זכה מתמודד שהבטיח לא עתיד טוב יותר, אלא עבר טוב יותר. ולדעתו, אנו נחיה עם השלכות הבחירות האלה עוד שנים רבות.

בנימה זו, הרמנו כולנו לחיים ובירכנו אחד את השני ואת החוג כולו לכבוד השנה החדשה. הערב היה כיף ונעים כמיטב המסורת הצעירה, ובסופו התמלאנו ציפייה לאירועים הבאים של החוג, ולהמשך המסורת בשנה הבאה.

מודעות פרסומת